דלל נ' בנק המזרחי המאוחד בע " מ

החלטה

בענין: בקשה לסילוק התובענה על הסף

בפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התישנות ו/או מחמת היעדר עילה.

התישנות

לטענת המבקש, נוכח העובדה שהתביעה הוגשה ביום 7.10.09, הרי שכל עילת תביעה שנולדה לפני ב- 8.10.02 התישנה. לפיכך, לטענת המבקש, יש להורות על דחית על הסף של החלקים בכתב התביעה המתיחסים לתקופה המתחילה בינואר 1996 או ביולי 1998; וכן להורות על דחיתן על הסף של "טענות הדבר התניית שירות בשירות ו/או כפיה אשר אירעו כביכול בקשר עם תוכנית חסכון שנפתחה בשנת 2000 (נספח א' לחוות דעת המומחה), ובקשר עם פקדונות שקליים אשר מרביתם (7 מתוך 13) מתייחסים לתקופה שקדמה לאוקטובר 2002" (סעיף 7 לבקשה).

בתשובה לטענה זו טוען המשיב, כי טענתו בכתב התביעה הינה, כי הבנק כפה עליו לבצע הפקדות לתוכניות חסכון, לפקדונות ולרכוש ני"ע בחשבונו, כנגד קבלת שירותים אחרים מהבנק, וזאת עד שנת סוף 2006, אז פסקה הכפיה. הכפיה הנטענת על ידי המשיב הינה התנית שירות בשירות אשר נקט כלפיו הבנק, אשר הינה אסורה על פי החוק. לטענת המשיב, במקרה של כפיה נמשכת, נולדת עילת התביעה כאשר הכפיה נפסקת, ובעניננו – בסוף שנת 2006. לכן תביעתו לא התישנה.

השאלה הנשאלת הינה, האם הכפיה הנטענת על ידי המשיב נטענת רק לגבי מועד פתיחתם של תוכניות החסכון ושל הפקדונות, או שמא נטען כי מדובר בלחץ מתמשך, ואז יש לבדוק מתי, על פי הנטען, הסתיים הלחץ הנטען.

בסעיפים 23-24 לכתב התביעה טוען המשיב כדלקמן:

"23. יודגש בהקשרים אלו, כי הבנק העמיד את התובע בפני ברירה בלתי מעשית מבחינתו, שכן עבור פעולות בנקאיות רבות אשר חיו חיוניות להמשך פעילות העסק, כגון כיבוד שיקים, חריגה ממסגרת האשראי המאושרת וכדי, הבנק דרש מהתובע ביצוע "השקעות", כתנאי הכרחי מטעמו לביצוע פעולות כאמור.

24. יצוין בהקשר זה, כי כפיית הבנק על התובע לבצע הפקדות לפיקדונות, לתוכנית החיסכון ורכישת ני"ע וקרנות הנאמנות בחשבון דנן נפסקה רק בסוף שנת 2006 , עת פעילות העסק החלה לעבור אט אט לחשבון בנק חדש שנפתח באותו סניף הבנק ההדגשה שלי – מ.צ.)".

מכאן שעל פי הנטען בכתב התביעה, הלחץ הכלכלי שהפעיל המבקש על המשיב, באמצעות התנית מתן שירותים בהפקדות לתוכניות חסכון ולפיקדונות, ברכישת ני"ע וקרנות נאמנות, נמשכה לאורך כל התקופה, מפתיחתם של הפקדונות ותוכניות החסכון ועד סוף שנת 2006.

המשיב מתיחס בתגובתו לשתי הלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון לגבי התישנותן של תביעות מסוג זה שבעניננו: האחת – הלכת מוסקוביץ' (ע"א 4600/91 מוסקוביץ' נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח(3) 455; והשניה – הלכת בוני תיכון (ע"א 6505/97 בוני תיכון בע"מ נ' בנק הפועלים, פ"ד נג(1) 577. בת.א. (ת"א) 185312/02 יורוטק נ' בנק המזרחי, המצוטט בבקשה, מסבירה כב' השופטת שבח כיצד מתישבות שתי הלכות אלה זו עם זו:

"את פסק דין "מוסקוביץ "ופסק הדין "בוני התיכון "יש להבין כדרים בכפיפה אחת.

מקום שהלחץ התמקד בפתיחת תוכניות החסכון ופסק עם פתיחתן הרי שהלכת מוסקוביץ חלה, ומקום שהמשיך הלחץ גם לאחר פתיחת תוכניות החסכון גם בנוגע לפעולות אחרות שגרם הבנק ללקוח לבצע, הרי שתחול הלכת "בוני התיכון"".

בעניננו, הואיל ובכתב התביעה נטען, כי התקיים לחץ מתמשך, לא ניתן לקבוע, בשלב זה, כי עילות התביעה נשוא הבקשה התישנו. זאת מאחר שבעת בחינתה של טענת התישנות המועלית במסגרת בקשה לדחיה על הסף, על בית המשפט להתיחס לטענות המועלות בכתב התביעה כטענות שהוכחו, ולבחון האם הוגשה התביעה בחלוף תקופת ההתישנות, אם לאו. יפים הם לענין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים ואח' (פורסם בנבו):

"כלל דיוני נוסף, המנחה את פסיקת הערכאות בתחום טענת סף של התיישנות, כמו גם בטענות סף דיוניות אחרות, הוא כי לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף, יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות, ואינן נתונות, כשלעצמן, במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות, שעניינן אמור להתברר במשפט גופו. לפיכך, לצורך בחינת טענות בענין התיישנות, עלינו להניח כתשתית עובדתית את הנטען בכתב התביעה, בלא חקירה ודרישה, אלא אם כן אי נכונותן של העובדות הנטענות ניכר על פניו בדרך שאינה מצריכה הוכחה וביסוס בראיות" (סעיף 16 לפסק הדין).

מובן, כי אם בתום ההליך יתברר, כי לא הופעל על המשיב לחץ כנטען בכתב התביעה, או כי הלחץ נפסק קודם למועד הנטען בכתב התביעה, תבחן מחדש סוגית ההתישנות, על בסיס התשתית העובדתית שתקבע אז. ואולם בשלב זה, נוכח המסגרת העובדתית המותווית בכתב התביעה, דינה של הטענה להידחות.

היעדר עילה

טענתו השניה של המבקש בבקשה זו הינה, כי דין התביעה "להימחק על הסף, בהיעדר עילה, שכן כתב התביעה אינו מפרט את העובדות המהוות את עילת התובענה" (סעיף 20 לבקשה). עוד טוען המבקש, כי היעדר פירוט עובדתי מונע ממנו להתגונן כראוי מפני התביעה, ומשום כך מדובר בתביעה טורדנית, ויש למוחקה גם מסיבה זו (סעיפים 29-32 לבקשה).

בתגובה, מפנה המשיב לנטען על ידיו בסעיפים 13-31 לכתב התביעה, וטוען כי מדובר בפירוט עובדתי מספיק; ולחילופין, אף אם לוקה כתב התביעה בהיעדר פירוט עובדתי מספיק, פתוחה בפני המבקש הדרך לפנות בבקשה לפרטים נוספים, אך אין הדבר מהווה עילה למחיקת התביעה על הסף (סעיף 38 לתגובה). המשיב מוסיף, כי מחיקה על הסף הינה צעד חריג, ועל בית המשפט לנקוט בו במשורה.